ההתמקדות הינה הגישה ששמה על המפה הטיפולית את הקשר בין הגוף לנפש. במוקד הגישה נמצאת היכולת הטבעית שיש לאדם לשים לב לגוף שלו, על מנת להגיע לידע שיש לאדם על אודות עצמו — זכרונות, מחשבות, רגשות, תחושות גופניות, דימויים — ידע שניתן להגיע אליו רק בזכות אותה תשומת לב מיוחדת אל הגוף.
ההתמקדות טוענת טענה רדיקלית: שינוי משמעותי יכול לקרות כאשר ישנה הפנייה של תשומת לב לתחושות העולות מהגוף, ללא צורך בפרשנות או בכל התערבות טיפולית אחרת. הגוף מספר את הסיפור העמוק, המורכב, "האמיתי" — והוא גם מוליך את המתמקד לצעד הבא המדויק עבורו, להקלה, לשינוי, לריפוי.
את ההתמקדות פיתח פרופ' יוג'ין ג'נדלין מאוניברסיטת שיקגו, פסיכולוג ופילוסוף, שזיהה שהצלחה בטיפול לא קשורה לטכניקה שבה עובד המטפל ואף לא לאישיותו, אלא ליכולת של המטופל עצמו "להיכנס לתוך עצמו" ולזהות את תחושותיו העמוקות. ג'נדלין זיהה שמדובר בסוג מיוחד של תחושות — המשלבות רגש, מחשבה, דמיון ותחושה גופנית — ופיתח שיטה מובנית לעבודה איתן, להן קרא: Felt Sense.
ההתמקדות הינה דרך עדינה אך פורצת דרך לטיפול בכל בעיות ומישורי חיינו — מציאת משמעות וסיפוק, התמודדות עם טראומות, תנועה במצבים של חסימה, דיכאון וחרדה, קשיים זוגיים וחברתיים, ותחושת פער בין המצוי לפוטנציאל האישי.